כיום, במונחי צהובונים, אם מתייחסים לאישה כ'דיווה', זה בדרך כלל אומר שהיא קשה, טמפרמנטית ותובענית. מדוע ומתי הפכו המילה דיווה, או המונח המשויך לה 'פרימה דונה', לתיאורי גנאי סקסיסטיים של נשים?
מקור השמות 'דיווה' ו'פרימדונה'
ניתן לשייך את הכינוי לעולם האופרה באיטליה של המאה ה- 18 וה- 19. בתקופה של אי שוויון עצום בין גברים לנשים בחברה פטריארכלית, לפחות על במת בתי האופרה, הקול והכישרון הנשי נערץ ונחגג לא פחות מהטנורים הבכירים של היום.
המונח האיטלקי פרימדונה, או 'גברת ראשונה', מתאר את הזמרת הראשית באופרה או להקת אופרה, בדרך כלל סופרן. הביטוי נכנס לשימוש לראשונה בסוף המאה ה- 17 עם פתיחת בתי האופרה הציבוריים המוקדמים בוונציה. זה הפך למונח לתיאור כל זמרות האופרה המובילות, שם נרדף לקול יפה וכישרון מוזיקלי. מעניין שלא הייתה לו מקבילה גברית.
המילה דיווה נגזרה מהשפה האיטלקית וביטאה אלוהות נשית, או אלה, וקשורה קשר הדוק לפרימדונה. המילה הופיעה בתחילת המאה ה- 19, כאשר סופרן מובילות רבות התפרסמו וחגגו עד כדי כך שהן כמעט הפכו לדמויות האלה בעיני הציבור המעריץ שלהן – זמרות אלוהיות.
מאז ועד היום – התפתחותה של הדיווה לאורך ההיסטוריה
בעולמה דאז, דיווה זכתה לכבוד רב ותגמול בהתאם. המילה נכנסה לשימוש בבית האופרה האנגלי במאה ה- 19 המאוחרת, אז הייתה לדיווה גם מקבילה גברית, דיבו, שהתייחסה לקול הגברי המוביל באופרה, תמיד טנור, אבל הוא מעולם לא זכה למשיכה שלה זכתה הדיווה. למרות זאת, קבוצת הקרוסאובר האופרה-קלאסית הגברית הפופולרית איל דיבו בחרה בה כשמם כשהוקמה ב- 2004.
בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 הפרימה- דונה המפורסמת באופרה קבעה את מעמדה כקפדנית ובעלת ציפיות גבוהות. עד מהרה, המונח האופראי הזה עבר מוטציה למשהו שמסמל יותר את ההתנהגות מאשר את היכולת. מאז, המילה דיווה נוכסה יותר ויותר גם לתיאטרון ולעולם הקולנוע המתפתח.
באיטליה, המונח דיווה ציין כוכבי קולנוע נערצים והתפתח להתייחס לכל כוכב מפורסם של קולנוע, תיאטרון או מוזיקה פופולרית, אך עדיין בנימה של כבוד כדי להדגיש כישרון ויכולת כמו גם תהילה. עד אמצע המאה ה- 20 שני המונחים פרימדונה ודיווה, למרות שהם עדיין בשימוש במונחים אופראיים, הפכו להערות כלליות יותר, ובמידת מה, לגנאי, המתייחס לכל אישה שאפתנית ותובענית בשואו ביזנס. מעניין שדיבו עדיין שומר על משמעותו כטנור המוביל והמוכשר ביותר.
בסך הכל מדובר בנשים עוצמתיות שלא ניתן להתעלם מהן
אין זה מפתיע שמילים שהבליטו במקור נשים בעלות כישרון והצלחה עברו מוטציה לתיאור לא מחמיא ומזלזל ששורשיו בסקסיזם. גם היום, התקשורת משקפת סקסיזם יומיומי בתיאוריה של נשים בציבור. פוליטיקאיות או בדרניות זוכות לפטרונות ולביקורת על היותן 'דיוות' שתלטניות וקשות ולא רק שאפתניות ואסרטיביות כמו עמיתיהן הגברים.
ולכן, בשבחן של נשים בעלות כישרון צרוף, נוכחות אפופת אור כוכבים, יכולת והצלחה בכל תחום שבו יבחרו, נחזיר עטרה ליושנה. נציין לשבח את ביונסה, הדיווה המושלמת של המוזיקה הפופולרית: חזקה, מבריקה ומצליחה להפליא. בדיוק כפי שרנה פלמינג, אנה נטרבקו, ג'ויס דידונאטו, ססיליה ברטולי, אנג'לה ג'ורג'יו ועוד רבות אחרות, הן הדיוות האמיתיות שלנו היום.
דיווה אמיתית מוצאים ב- Loves Feet
ובהקשר למרחב הווירטואלי בו אנו נוכחים, אין ספק שנשים חזקות שבטוחות בעצמן יכולות לכנות את עצמן דיוות אמיתיות. כאן, במקום ששם את השיפוטיות בצד, ויש מקום לקשת אינסופית של נשיות מתפרצת, דיווה יכולה לנהוג כפי שהיא חפצה, ומי שלא טוב לו, יום טוב לו.
